המחאה היא תרבותית

בכל העולם מתרחשות תסיסות חברתיות ופוליטיות. אבל בעוד שבמקומות אחרים זה יותר לובש פנים לאומיות, הרי שאצלנו זה לובש פנים אנטי-לאומיות.

התסיסה בארה"ב רוצה לחזור ל"ערכים האמריקאים המקוריים" (בין אם זה "לכבוש את וול-סטרייט" או "מסיבת התה"). התסיסה באירופה רוצה לפרק את האיחוד האירופי ולחזור למצב של מדינות לאום כמקודם. התסיסה בארצות ערב רוצה להדיח את השליטים ולהפוך את המדינה למדינה איסלאמית/ערבית.

אבל אצלנו חלק גדול מהתסיסה הוא אנטי-לאומי (ולא רק פוליטי כנגד ממשלת הימין).

לדעתי, לכן נכנס עניין גיוס החרדים. זה ה"קאזוס בלי": אם מדינת ישראל היא מדינה יהודית היא חייבת לאפשר לימוד תורה ע"ח שירות בצבא. זה by definition. אם מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה, אזי "שוויון בנטל".

לכן אני חושב שהמחאה הנוכחית היא מחאה תרבותית-רוחנית בבסיסה ולא כלכלית או חברתית. [אך בניגוד לחברי ב"מימד" שראו במחאה מחאה רוחנית בגלל ה"צדק החברתי" לטעמי היא תרבותית-רוחנית במובן של אנטי-יהודיות]

זה כל כך אירוני שדברים שחשבת שהם כבר סגורים, שהם כבר נחתמו וחולטו, שהם הנחת יסוד שכבר שוקעה באמת הבניין והבניין כבר נבנה עליה, הם למעשה בסימן שאלה. הקלפים נפתחו שוב והם מחולקים מחדש. ככה זה בהיסטוריה. אתה חושב שאתה בקו אבל למעשה זה עיגול.